באור הדיון שבין יצחק ועשו

באור הדיון שבין יצחק ועשו

מתי נודע ליצחק שיעקב הוא זה שלקח את הברכות

שאלני אבי מורי מאיר פרץ הי"ו, הרי לכאורה ישנה סתירה בין הפסוקים: לאחר שעשיו חוזר מן השדה ומביא ציד לאביו כתוב "ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד, ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי... ואברכהו" (כז,לג), משמע מפסוק זה שיצחק לא ידע מי היה האדם שהתחכם לו והתברך מפיו. אבל מספר פסוקים אחר כך יצחק אומר לעשיו "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כז,לה),

כלומר, שיצחק ידע שיעקב הוא זה שהתחכם לו?!

ועוד צריך להבין מה אמר עשיו ליצחק ומה השיב לו יצחק?

נלע"ד בעזה"י שהדברים יובנו על פי מדרש תנחומא כפי שהובא בפרוש רש"י וזו לשונו "למה חרד יצחק? אמר שמא עון יש בי שברכתי לקטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס, התחיל עשיו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר, בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה".

יצחק ידע מיד שיעקב לקח את הברכות

כך הוא הסבר הדברים: מיד לאחר שעשיו חזר מהשדה וביקש מיצחק לברכו הבין יצחק שיעקב בא בחכמה [תרגום של "במרמה"], ולקח את הברכות, כמו שמוכח מדברי יצחק "בא אחיך במרמה". אלא שיצחק פחד מאד שמא עבר על שורת הדין ובירך לקטן ולא לגדול, ולכן שאל את עשיו "מי אפוא הוא", דהיינו מי הוא זה שברכתי, כלומר, מי הוא בדיוק - גדול או קטן, וכיצד הוא זכה לקבל את הברכה. יצחק לא שאל כיצד קראו לאותו אדם כיון שהוא ידע שזה יעקב, אלא שאל מי זה יעקב.

זו הסיבה שיצחק הוסיף את המילים "גם ברוך יהיה" כיון שזהו בנו והברכה יכולה לחול עליו, וכלשונו של רש"י "שלא תאמר, אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו". מה שאין כן לגבי שאר האנושות באותו זמן, שאין הברכה יכולה לחול עליהם אלא דוקא על זרעו של יצחק (רמב"ן כז,לג בסופו), כיון שהקב"ה הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והברכות יחולו עליו והוא יהיה לגוי גדול וכו'.

חוסר הבנה של עשיו

אבל עשיו לא הבין מתוך דברי אביו שהכוונה ליעקב אלא לסתם אדם, ולכן אמר ליצחק "ברכני גם אני אבי", כלומר, תברך אותי בדיוק את הברכה שברכת את אותו אדם כיוון שאין הברכה יכולה לחול על אדם שהוא לא מזרעך וממילא הברכה תחול עלי.

על טענה זו השיב לו יצחק "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (כז,לה), כלומר, זה אח שלך ולכן הברכה חלה עליו. רק כאשר עשיו שמע במפורש מאביו, שיעקב לקח את הברכה, אמר בכעס "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה" (כז,לו).

כאשר יצחק שמע דברים אלו מפיו של עשיו הוא נרגע והחרדה סרה ממנו. אבל עשיו מנסה בכל זאת להציל משהו מהברכות והוא אומר לאביו "הלא אצלת לי ברכה". עשו משנה ממה שאמר בתחילה, אז אמר "ברכני גם אני אבי" ואילו עכשיו הוא אומר "אצלת לי ברכה", ומפרש רש"י "לשון הפרשה", וכן אחר כך הוא מתחנן לפני אביו ואומר לו "הברכה אחת הִוא לך אבי ברכני גם אני אבי" (כז,לח).

הסבר ההבדל בין בקשותיו של עשיו

ההבדל בין בקשותיו של עשו הרשע יובן בעזה"י על פי מה שכתבנו לעיל. בתחילה חשב עשיו שהברכה לא חלה על אותו אדם כיוון שלא ידע שזה יעקב ולכן ביקש מאביו שיברך אותו את אותה הברכה שבירך את אותו אדם, אבל לאחר שנודע לו, שיעקב הוא זה שהתברך מפי יצחק והברכה חלה עליו, הוא מבקש מאביו שיברך אותו מה שנשאר מהברכה הראשונה, ולכן הוא אומר "אצלת", דהיינו, מה שהבדלת מהברכה הראשונה ולא ברכת את יעקב את זה תברך אותי, וגם אומר לו אחר כך "הברכה אחת היא", דהיינו, תברך אותי ברכה אחרת, שהרי מסתבר שאין לך רק ברכה אחת.

דרך אגב, על פי מדרש תנחומא הנ"ל, יובן מדוע יצחק לא הוכיח ולא יסר את יעקב על מעשהו, כיון שיעקב קנה את הבכורה מעשו ודי בכך להחשיבו בכור לענין הברכה.